Daf 48b
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה? — שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ'' — זוֹ בִּרְכַּת ''הַזָּן'', ''אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ'' — זוֹ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, ''עַל הָאָרֶץ'' — זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, ''הַטּוֹבָה'' — זוֹ ''בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם'', וְכֵן הוּא אוֹמֵר ''הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן''. ''אֲשֶׁר נָתַן לָךְ'' — זוֹ ''הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב''. אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן? — אָמְרַתְּ קַל וָחוֹמֶר: כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ, כְּשֶׁהוּא רָעֵב — לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Rachi (non traduit)
כשהוא רעב. והוא בא להפיק את רעבו ע''י ברייתו של הקב''ה לא כל שכן שזה צריך לברך להקב''ה יותר:
כשהוא שבע. מצוה לברך ולהודות על שבעו:
בדתנא קמא גרסינן אשר נתן לך זו הטוב והמטיב ולא גרסינן ביבנה תקנוה אלא בדרבי:
תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר ''אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה'' בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּ''בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם'' — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. נַחוּם הַזָּקֵן אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיִּזְכּוֹר בָּהּ בְּרִית. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיִּזְכּוֹר בָּהּ תּוֹרָה. פְּלֵימוֹ אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיַּקְדִּים בְּרִית לְתוֹרָה, שֶׁזּוֹ נִתְּנָה בְּשָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת,
Rachi (non traduit)
תורה נתנה בשלש בריתות. בשלשה מקומות נתנה התורה לישראל בסיני ובאהל מועד ובהר גרזים ובערבות מואב ובכל אחד נכרתה ברית כדתניא במסכת סוטה (דף לז.) ארור בכלל וארור בפרט וכו' וכן באהל מועד שנא' (דברים כ''ח:
ס''ט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וכתיב (שם כט) ושמרתם את דברי הברית וגו':
צריך שיקדים ברית לתורה. כגון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים שחוננתנו:
צריך שיזכור בה תורה. שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ח':
א'):
צריך שיזכור בה ברית. בברכת הארץ שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה (בראשית י''ז:
ח') ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך:
ומלכות בית דוד בבונה ירושלים. שעל ידו נתקדשה ירושלים:
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ''טוֹבָה'', ''הַטּוֹבָה''. טוֹבָה — זוֹ תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ''כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם''. ''הַטּוֹבָה'' — זוֹ בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ''הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן''.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: וּמִנַּיִן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ'', דַּיָּינְךָ, בְּכָל דִּין שֶׁדָּנְךָ, בֵּין מִדָּה טוֹבָה וּבֵין מִדַּת פּוּרְעָנוּת.
Rachi (non traduit)
בין מדה טובה. התורה מדה טובה היא:
וְאֵין לִי אֶלָּא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר, עַל חַיֵּי שָׁעָה מְבָרֵךְ, עַל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רַבִּי חִיָּיא בַּר נַחְמָנִי תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ''עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ'', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ''וְאֶתְּנָה לָךְ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְגוֹ'''.
וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁהַנָּשִׁים דַּבְּרָנִיּוֹת הֵן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ שֶׁל שָׁאוּל, דִּכְתִיב: ''מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם''. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְפִי שֶׁאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא.
Rachi (non traduit)
שאין מלכות נוגעת בחברתה. לפי ששמואל היה מנהיג את ישראל ושאול היה נוטל את השררה משדבר שמואל אליו ואורך דברים עכב לפי שעה:
וכל כך למה. היו מאריכות בדבריהן:
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ''כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אוֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכוֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים''.
Rachi (non traduit)
כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים. למדך שטעון לברך לפני אכילה על הזבח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח והיכן צונו והבשר תאכל (דברים יב):
רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ''וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ'', אַל תִּקְרֵי ''וּבֵרַךְ'' אֶלָּא ''וּבָרֵךְ''. וְאֵימָתַי קָרוּי ''לֶחֶם'' — קוֹדֶם שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ.
Rachi (non traduit)
אלא וברך את לחמך. ברך על לחמך:
רַבִּי אוֹמֵר [אֵינוֹ צָרִיךְ]: ''וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ'' — זוֹ בִּרְכַּת הַזָּן, אֲבָל בִּרְכַּת הַזִּמּוּן מִ''גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי'' נָפְקָא. ''עַל הָאָרֶץ'' — זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, ''הַטּוֹבָה'' — זוֹ ''בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם'', וְכֵן הוּא אוֹמֵר ''הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן''. ''הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'' בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ. אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אֲשֶׁר נָתַן לָךְ'' — מִשֶּׁנָּתַן לָךְ.
Rachi (non traduit)
אינו צריך. לק''ו זה ולא גרסי' בדרבי אשר נתן לך זה הטוב והמטיב:
חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? — אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּיעֲבַד.
Rachi (non traduit)
איכא בינייהו דיעבד. לרבנן בתראי מהדרינן ליה:
תָּנוּ רַבָּנַן, סֵדֶר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּךְ הִיא: בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה — בִּרְכַּת ''הַזָּן'', שְׁנִיָּה — בִּרְכַּת הָאָרֶץ, שְׁלִישִׁית — ''בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם'', רְבִיעִית — ''הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'', וּבְשַׁבָּת — מַתְחִיל בְּנֶחָמָה וּמְסַיֵּים בְּנֶחָמָה, וְאוֹמֵר קְדוּשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רָצָה לְאוֹמְרָהּ בַּנֶּחָמָה — אוֹמְרָהּ, בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ — אוֹמְרָהּ, בִּבְרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים בְּיַבְנֶה — אוֹמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אוֹמְרָהּ אֶלָּא בַּנֶּחָמָה בִּלְבַד.
Rachi (non traduit)
בברכה שתקנו חכמים. בהטוב והמטיב:
ובשבת מתחיל בנחמה. כלומר אינו צריך לא לסיים ולא להתחיל בשל שבת אלא מתחיל ומסיים בנחמה בנין ירושלים קרי נחמה כל היכי דמתחיל בין רחם בין נחמנו:
Tossefoth (non traduit)
מתחיל בנחמה. פי' הקונטרס לאו דוק' מתחיל בנחמה ומסיים אלא כלומר דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה אלא באמצע אבל מתחיל ומסיים בנחמת ירושלים כמו בחול שאומר רחם וחותם בבונה ירושלים ויש שמתחילין בנחמנו וחותמים בנחמת ציון עירך ובבנין ירושלים ונותנים טעם לדבריהם דרחם הוי לשון תחנה ואין אומרים תחנונים בשבת אבל נחם אינו לשון תחנונים אלא כמו והנחם על הרעה לעמך (שמות ל''ב:
י''ב) ולא נהירא דהכל משמע לשון תחנונים ואין להקפיד אפילו אי הוי לשון בקשה כדאמר בירושלמי דשבת בפרק אלו קשרים מהו לומר רוענו זוננו פרנסנו בשבת א''ל טופס ברכות כך הוא ומנהג שטות הוא המשנה ברכה של חול:
אָמַר רַב נַחְמָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ''הַזָּן'' בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ ''בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם''. דָּוִד תִּקֵּן ''עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ'', וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן ''עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ''. ''הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'' בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר. דְּאָמַר רַב מַתְנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ''הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב''. ''הַטּוֹב'' — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ''וְהַמֵּטִיב'' — שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה.
טִבֵּל עִמָּהֶם אֶלָּא בְּצִיר, וְלֹא אָכַל עִמָּהֶם אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת — מִצְטָרֵף. וּלְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָם — אֵינוֹ מוֹצִיא עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן. אָמַר רַב חָנָא בַּר יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הִלְכְתָא, אָכַל עֲלֵה יָרָק וְשָׁתָה כּוֹס שֶׁל יַיִן — מִצְטָרֵף. לְהוֹצִיא — אֵינוֹ מוֹצִיא עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source